אך כמה מאיתנו עוצרים ומספרים אודות אותם חולמים וחולמות שעשו מעשה והגיעו ארצה, נחתו בנמל יפו, נישקו את האדמה והגשימו חלומות של דורי דורות עם עלייתם ארצה והתיישבותם כאן בארץ.
כמה אנו נותנים כבוד לאותם מנהיגים שיצרו כאן ביפו משהו חדש וייחודי בתולדות הארץ?
מי מאיתנו מכיר את העליות שקדמו למה שלימדו אותנו בבית הספר "העלייה הראשונה" "העלייה השנייה" מאירופה?
לסיפורים אלה נחשפתי רק בשנים האחרונות, בעיקר אודות לכתבות שנעשו עם תמר אסרף חוקרת קהילת יפו העתיקה ומשם צללתי וקראתי במקורות נוספים כדי להעמיק בנושא עליית יהודי צפון אפריקה במאה ה-19.
הצטרפתי לאחרונה לסיור "בעקבות עליית הת"ר" עם תמר ארסף היקרה, ושמעתי אודות מחקרה על אנשים מדהימים שהתיישבו ביפו והפכו חזון למציאות, יצרו משהו חדש שמשפיע וחי עד ימינו – יהדות המשלבת בין מסורת לחדשנות, בין דת לבין יצירה ועצמאות, בין החזון לשיבת ציון לבין מדינה יהודית.
ביקרנו בבית העלמין העתיק של יפו – צופה לנמל והים התיכון, עם מצבות מעוטרות בעיטורי אבן יפהפיים (יש שיאמרו שמזכיר את בתי העלמין במרוקו) ושמענו אודות מנהיגים חשובים שביססו כאן קהילה שהיתה יוצאת דופן בין קהילות ארבעת ערי הקודש.
מי היה רבי יהודה הלוי מרגוזה?
רבי יהודה הלוי מרגוזה (1783-1879) – הלוי הגיע מהעיר רגוזה, היום דוברובניק, היה תלמיד חכם עילוי, ונשלח על ידי רבני ירושלים לגייס עבורם כספים. בהגיעו לתורכיה נחשף לרעיונות חדשים – התארגנות לעלות ארצה וליצור קהילה חדשה, של יהדות עם לימודי חול, לימוד תורה עם עבודה ופרנסה, ללא תלות בכספי התרומות. אלו היו רעיונות שהגיעו מהרב ביבאס שהיה מהפכן. היה רב בקהילה בגיברלטר והסתובב באירופה כמי שמעיר את היהודים, ובנים רבים אימצו את מסריו וארגנו קבוצות קבוצות עם מטרה לעלות ארצה ולממש את חזונו. ביבאס דיבר על: שילוב של לימודי קודש וחול (לימודי ליבה), על התארגנות מדינית בארץ ישראל, על עלייה ושיבה לציון "מלמטה למעלה" – לא לחכות למשיח – עם הסיסמא "פתחו לי פתח כחודו של מחט, ואפתח לכם פתח כפתחו של אולם". ויותר מכך – קרא להתארגנות צבאית, שהיהודים ידעו להגן על עצמם ולא יהיו תלויים באחרים.
בין תלמידיו שלקחו את משנתו צעד קדימה היה הרב אלקלעי שמוכר כאחד מ'מבשרי הציונות'. הרב אלקלעי כתב את "גורל לה'" בו כותב משנה סדורה כיצד לממש את חזון ביבאס. מעניין לציין שהרצל כנראה קרא והושפע מהרעיונות בספר זה, שכן סביו היה תלמידו של הרב אלקלעי ועזר בהדפסת ספרו.
רבי יהודה הלוי מרגוזה ייסד בשנת 1825 את מה שיהיה לתחילתה של הקהילה היהודית בעיר. תחילה דאג שיהיה מקום נעים לקלוט את העולים והמבקרים היהודים לפני מסעם הלאה לירושלים וערי הקודש. יפו כמקום הראשון בו הם מגיעים אחרי מסע בים צריך ליצור מקום נעים ובטוח – עם אכסניה, בית כנסת, מקווה, בית מדרש – וכך הוא מבסס את מה שהיה לפני כן "חצר היהודים" – אותה ייסד ישעיהו אג'ימאן ב1820 (אין מה לראות כיום מלבד שלט מעל מסגד הים, מכיוון שהאיזור נהרס). הלוי מצטרף בזמן שהיו רק שלוש משפחות יהודיות ביפו. בשנת 1840 "הת"ר" מגיעה משפחת שלוש אותה מצליח לשכנע להתיישב ביפו, ומצטרפות עוד משפחות מצפון אפריקה ויוצרות קהילה ספרדית במקום. עם הזמן יפו תהפוך לקבל מעמד כעיר קודש חמישית (ארבעת ערי הקודש לאורך השנים היו ירושלים, חברון, צפת וטבריה), ר' הלוי מרגוזה יהיה ראש ועד הקהילה וזו תהיה הפעם הראשונה שיהודים אשכנזים וספרדים יהיו תחת אותו ועד, עם בית עלמין, בית כנסת, בית מדרש, מקווה אחד.
רבי יהודה הלוי מרגוזה יהיה גם מי שיאמץ את העברית וקהילתו תדבר עברית, גם מחוץ לכותלי בית המדרש.
ר' יהודה הלוי מרגוזה ידע שש שפות והיה גורם מתווך בין היהודים לשליטים המקומיים ונציגי הקונסוליות בארץ וסייע רבות בקשרים אלו.
עזר בהקמת מקווה ישראל ועודד תושבי יפו לשלוח למקווה ישראל כשבתחילה רבני ירושלים החרימו את בית הספר החקלאי.
הלוי יהיה הראשון לרכוש אדמה עבור הפרדס היהודי הראשון ביפו בהשפעת רעיונותיו של ביבאס על עבודת האדמה בארץ ישראל. זה יהיה פרדס מונטיפיורי – לימים איפה שתבנה שכונת מונטיפיורי בתל אביב. וכמובן יש עוד הרבה מה להרחיב על רבי יהודה הלוי מרגוזה. תמר אסרף יחד עם עקיבא סגל – מורה דרך וחוקר יפו – התחילו לארגן אזכרה ביום פטירתו מדי שנה בבית העלמין ביפו, מוזמנים לעקוב זה יוצא בקיץ בתאריך יז באב.
אברהם מויאל – המנהיג החשוב ומייסד מושבות
אדם חשוב נוסף ששמענו עליו בסיור ופקדנו את קברו הוא אברהם מויאל –
"בבוקר לח בשנת תרלח יצאו ___ הרוכבים" חמשת? תמר באה לתקן את הטעות – היו שישה – והשישי – אברהם מויאל – שהיה ממייסדי פתח תקווה ומושבות רבות אחרות – סייע הן בתהליך רכישת האדמות והן בתהליך ייסודן.
הוא נולד במרוקו ויחד עם משפחתו עלו ארצה תחילה לחיפה ואז התיישבו ביפו. לימים יהפוך לסוחר מצליח ובכיר קהילת היהודים המערביים (צפ'-מערב אפריקה).
מויאל היווה גורם חשוב בקשר בין היהודים לערביי הארץ. עם ההבנה של התרבות והשפה הערבית והעניינים הרגישים של האימפריה העות'מאנית – הצליח לגשר ולסייע בתהליך רכישת קרקעות.
הוא היה סוחר מוצלח וניהל עסקאי בנקאות של משפחתו, ניהל את הקשרים עם קונסולים זרים, מנהלי בנקים והממשל התורכי.
אחד מתפקידיו החשובים יהיה נציג תנועת חובבי ציון בארץ ישראל שדאג לכל ענייניהם פה בארץ.
מנהיגי יהודי צפון אפריקה שהתיישבו ביפו הכירו בחשיבות השכנות הטובה עם התושבים הערבים. לא התעלמו מקיומם ולא תיארו ארץ של שממה ומדבר, לא התייחסו אליהם בהתנשאות אלא בכבוד ותקשורת של הבנה הדדית.
כחלק מפרוייקט בן יהודה הנהדר תוכלו למצוא את הספר "פרשת חיי" בשלמותו, ביוגרפיה של מויאל.
בחלק האחרון "סיכום דבר" הוא מתאר את המורכבות מול השכנים הערבים ועל החשיבות שיש לעבוד גם אם זה מאתגר ליצירת יחסים טובים איתם.
ועוד דבר חשוב אחד, במשך שנות עבודת בנינו בשכנות עם זה, מה אנו יודעים על חיי העם הערבי לכל זרמיו כחותיו ושבטיו? מנהגיו ונמוסיו? על מצבו הכלכלי התרבותי ועוד? בכל הספרות הציונית אין אף ספר אחד שיספר באופן נכון בתאור אמתי את חיי העם הזה, ובמספרים נכונים על מצבו בכל המובנים, ספר שירוכז בו כל החומר החשוב בשאלה חשובה זו בישובנו, ספר שיהיה אור לעיני אלה שמתענינים בה. ספר שהיה בו צורך מזמן ושיש בו עכשיו אחרי המאורעות והספר הלבן עוד יותר צורך אקטואלי ממדרגה ראשונה. בזמן שרבים מגששים באפלה בבואם באמת לחפש פתרון בשאלה ערבית זו…
על ציונות לאומיות ויהדות כתב
קצה נפשי באלה המבכרים את ציוניותם על יהדותם בנגוד לנו המקומיים, שהננו רואים ביהדות גם את הלאומיות. על כן יקרה היא לנו שבעתים, ומשום כך הננו יהודים ואין אנו מאמינים בלאומיות יבשה גרידא, גם מהלך הזמן הוכיח לי כי כל אלה שהיו ציונים קשורים ביהדותם נשארו קשורים גם ללאומיותם, ולהיפך, כל אלה שלקחו להם את הלאומיות למונופול להנאתם והתרחקו מיהדותם, גם לאומיותם היתה מהם והלאה מפני שלאומיות בלי יהדות היא לאומיות שתלויה בדבר ואין לה כל קיום, ולהיפך כל אלה שיהדותם ולאומיותם הלכו בד בבד נשאר קימים עד היום הזה.
למה כמעט ולא שמענו על עליות צפון אפריקה במאה ה-19?
כשהוקמה המדינה היה צורך ליצור סיפור, אתוס, עליו יחונכו הדורות הבאים. בספרי הלימוד מתחילים לספור את העלייה הראשונה כעליה של יהדות מזרח אירופה בשנת 1882 עם "הסופות בנגב" – אין ספק שזו הייתה עלייה משמעותית הן מבחינת גודלה והן מבחינת ההשפעה שלה כאן בארץ – עם הקמת המושבות החקלאיות הראשונות והחזון החדש. לעתים מציינים גם את העלייה מתימן באותה שנה המכונה "אעלה בתמ"ר".
בכינוס לכבוד 75 שנה לייסוד פתח תקווה אמר ד. בן גוריון:
"העלייה לארץ קדמה למדינה וקדמה לציונות ולחיבת ציון. המונחים השגורים בפינו על עלייה ראשונה, שניה ושלישית – הם מטעים. עלית ביל"ו לא הייתה הראשונה. מאז החלה תנועת חיבת-ציון המאורגנת, ואחריה התנועה הציונית – אנו רגילים לדבר בביטול על היישוב הישן שהתקיים בארץ לפני טביעת המונחים חיבת-ציון וציונות. ישוב זה היה פרי עליות של היהדות הספרדית והיהדות האשכנזית מאות שנים לפני חידוש המונחים החדשים, ועליות אלה, – עליות של בודדים ושל קבוצות שלמות, – היו כרוכות בקשיים ובסכנות הרבה יותר גדולים מהעליות החדשות, שאנו רואים בהן "התחלת המפעל הציוני"…והדורות הקודמים, שבנו את היישוב הישן וקיימו אותו, לפני "בראשית" של הדורות האחרונים, ראויים להוקרה ולהערצה מצדנו, גם אם אנו רחוקים עכשיו מהלך-רוחם ומדרכי חייהם ת"ק פרסה".
דוד בן-גוריון, דברי פתיחה, בתוך: גצל קרסל, אם המושבות פתח תקוה, פתח תקוה: הוצאת עיריית פתח תקוה, תשי"ג
בסיור ביפו נדבר גם על רבי יהודה הלוי מרגוזה ועל התיישבות יהודי צפון אפריקה שהקימו בה את הקהילה היהודית ברוח חדשה המשלבת תורה ועבודה, מסורתיות וחדשנות, לימוד ומסחר, חקלאות ויחסי שכנות, קהילה שלימים תקלוט גם את יהודי אשכנז ותחת ועד אחד יצרו קהילתיות יוצאת דופן.
בין התחנות המספרות את סיפור קהילה זו: בית הגבירים על רחוב יפת של ימינו, חצר היהודים, חאן זונאנה, נמל יפו ועוד.
שוב תודה והערכה לתמר על מחקרה, פועלה והסיור המרתק.
שמחה על ההזדמנות להעמיק ללמוד ולחדש, ולהעביר הלאה בסיוריי.
הצטרפו לסיור ביפו העתיקה – שער הכניסה לארץ, אחת מהערים העתיקות בעולם והחשובות בישראל עם הקשר הבל ינתק לירושלים ותחילתה של תל אביב.
